את

אני רואה את הפנים שלך על כריכת הספר שהשארת לי לקרוא. קראתי. רציתי להתקשר אליך ולומר תודה, אבל האמת היא שלא ידעתי מאיפה להתחיל. אולי אני מחכה להזדמנות – לאיזו כוס בירה יותר מדי וטעות שאתחרט עליה בבוקר, ודרך אגב, מה איתך? תני לי חצי לילה ודף חדש, ואני מבטיח לרשום לך סיפור שבסוף בו שמח. אני רוצה אותך – אני אוהב אותך, וזה יהיה הדבר הראשון והאחרון שאומר; בעיקר כי אני לא יודע מה עוד אוכל להוסיף.
עדיין.