21 שאלות

בכל פעם שהטלפון שלי מנגן צליל של ההודעה, יש שנייה שאני מתפלל לראות את השם שלך על המסך. שמת את הפרופיל שלך על פרייבט והעלת 21 תמונות חדשות. מה אנשים פרסמים ב-21 תמונות? לבד?

אני לא יודע למה זה מפריע לי. אני לא יודע למה המוח שלי חושב עליך בכל פעם ששיר רומנטי עולה ברדיו. אני לא יודע למה אני אוהב לדמיין את עצמי כשמישהו שתוכלי להתגעגע אליו. גם אחרי כל כך הרבה זמן. מה לא בסדר איתי? בכל נובי גוד אני תוהה אם תהיי שיכורה מספיק לספר שאת חושבת עליי. מה זה אומר עליך שאת לא מתקשרת? מה זה אומר עליי שאני צריך את השיחה הזאת? כשאני עובר ליד הרכבת, אני תוהה אם אני אראה אותך על הפלטפורמה, או הפסים, רק כדי לתת לי רמז שאת מתגעגעת. השם שלך מופיע על "לוח הכבוד" בפלאפל של סבידור כמו שהוא הופיע בשנה שעברה. לפעמים אני מסתכל עליו והצחוק שלך קופץ בדמיון כמו תמונה שנדחפה בין הפריימים. לפעמים אני צריך לדרוך חזק על הגז כשאני עובר שם אחרת אני לא מתקדם הלאה.

ד"ר ווסט אומר שהזמן מרפא את הזיכרון, אבל נדמה שהוא לא מרפא את הרגש. למעשה, ניראה שהרגש נשאר גם לאחר שהזיכרון נמוג, כמו סדין שעוטף את המציאות במלנכוליה רומנטית, סוג של חוף מבטחים, סוג של בית שהפך להיות חלק מאיתנו – אותם אידיוטים שרואים את העולם דרך משקפיים ורודות. אולי ביום מן הימים אני אגדל מהן. אולי אני אראה אותך בסבידור ללא עזרתן והגרון שלי ימצא מספיק אוויר לצעוק לך "שלום!". ואני אעשה פרצוף בוגר ואגיד שאני מאחל לך את הטוב ביותר. שתהיה לך שנה של מסיבות, גלריה שמלאה בבחורים שהתנשקת איתם, וזהירות על הפלטפורמה. אני מאחל לך את הטוב ביותר. אפילו שאני קצת מתגעגע לראות את השם שלך על המסך.