זאת פריווילגיה לפחד מעכבישים

סבא שלי נפטר ביום ראשון, השלישי למרץ, 2007. המטפלת אמרה שהיא מצאה אותו על הרצפה ליד הטלפון עם המספר מחוייג לבית שלנו, אבל השיחה אף פעם לא הגיעה. הוא לקח את נשימתו האחרונה רגע לפני בוקר חג פורים. זאת הפעם הראשונה שראיתי את אימא בוכה. אני לא זוכר מה אמרתי באותו בוקר, אבל אני זוכר […]

פאוקר I

אני ופאוקר מקשיבים ל-L.A. Woman במונו-סאונד. אנחנו נוסעים על רבע מיכל דלק לתחנת הכיבוי הנטושה בפלמחים, ״השמשון״, חותכים דרך שיירת ניידות עם משקפי שמש כהים, ארבעה ראשים בתא הכפפות, וכל החלונות למעלה. "אתה מאמין?" פאוקר שואל. יש לי הרבה תשובות לשאלה הזאת אבל אני יודע איזה מהן הוא רוצה לשמוע. "לא," היא האחת שאני בוחר. […]

פאוקר II

פרסמת אלבום זיכרונות בפייסבוק ותייגת אותי ביותר מחצי מהתמונות. ראיתי על הקיר שלך שסיימת תואר בפסיכולוגיה. בירכתי אותך. הזמנת אותי לבירה אצלך באותו יום, והמילים "משפחת כהן" היו רשומות על הדלת שלך. נזכרתי בפעם שנשבעת לטייל בעולם עם פולקסווגן T2, להתעורר לנוף אחר בכל בוקר, לחיות את החיים על פי טימותי לירי – להידלק, להתעורר, […]

תיאטרון האבסורד

בהתחלה, הכל שחור. הזמן מאט. השניות הופכות לדקות אך הדקות חסרות כל משמעות. הכל קורה עכשיו. השרירים מתרפים, האישונים מתרחבים, האדרנלין מכתיב את הקצב והלב רוקד אחריו. מהר יותר. חזק יותר. המעבר מאפס לאחד הוא הקשר ביותר אך אחריו הצעדים נעשים אוטומטית. ומסך העשן עולה ואור הזרקורים קורא לך פנימה אין לך אפילו דקה להתחרט. […]